יום רביעי, נובמבר 22, 2017

רוב האנשים יודעים מה הם עשו ב-11 בספטמבר, גם אני. אל קעידה תפסו אותי לא מוכנה, בתחתונים, בקומה החמישים. מאז הקפדתי לישון בחליפת פיג'מה שלושה חלקים, כדי שאם אצטרך לקפוץ מהחלון, אמצא בלבוש הולם וידעו שקפצה אל מותה אייקון אופנה ולא איזה אחת מוזנחת שיש לה תחתונים מטריקו שהגומי שלהם כבר לא נמתח לשום מקום. זה היה הסדר העולמי שלי.  אני גם זוכרת מה עשיתי ב-19 בנובמבר 1977. הייתי בכתה ב' ובבית של בלה גורביץ כבר התחיל להיות קריר. אז לכדור הארץ היו פחות קשיי קשב וריכוז, הוא ידע בדיוק מתי צריך להיות חורף ומתי קיץ, התחמם והתקרר בזמן ולא היה זקוק לשום ריטלין שיעזור לו בהתארגנות. אז ככה ישבנו אבא, אמא ואני. אני הייתי כבר אחרי מקלחת, בפיג'מה וחיכיתי שמישהו יבוא. "זה חשוב" אבא שלי אמר "את לא תשכחי את היום הזה גם כשתהיי גדולה.